השיר ״האמנם״ של לאה גולדברג נפרש כאן מילה־מילה, ולכל מילה מנעד פרשנויות — דימוי, צבע, צליל, תנועה. עברו בין הארכיונים, הסתכלו בכל שורה ואף בכל מילה, בחרו את הפרשנות הקרובה לכם ביותר או הציעו אחת חלופית. בסוף, הקריאה שלכם תהפוך לשיר שלם, משלכם. היעזרו ושוטטו במרחב הלא־מילולי על מנת לדייק או לאתגר את כוונתכם.
האמנם — ? הוא מחקר אקספרימנטלי הבוחן את גבולות השפה ומציע דרך אחרת לתקשר. באמצעות פירוק מילות השיר לדימויים, הפרויקט מזמין לבחון מגוון אפשרויות קריאה — כך שכשהמילים מפנות מקום לדימוי, אפשר לבחור פרשנות אישית ומדויקת יותר.
בלב הפרויקט — ״האמנם״ מאת לאה גולדברג: שיר שנכתב אחרי שבר ופונה אל אפשרות של התחלה. השיר אינו נפרש כאן ״נכון״, או בהתאם לכוונת המשוררת; הוא נפרש מילה — מילה.
כך, כל מילה פותחת מנעד דרכי התבוננות — צבע, צליל, תנועה, הפשטה, דימוי — והמילה עצמה אחת מהן. אין פרשנות נכונה, יש בחינה, התקרבות, אתגור, בחירה, או אפילו שאלה.
את המחקר מלווה ספר, המרחיב את התהליך אל הנייר ומזמין קריאה איטית.
הפרויקט מזמין אתכם לבחור מילה, שורה או את כל השיר, להסכים, לשנות או לחשוב — ולנסות לומר סוף סוף את מה שהתכוונו. האמנם?